הרב אביה הכהן

תני ר' חייא מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל, ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלויים בה. ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולים בה...(ויק"ר).

שני חלקים לספר ויקרא, חלק אחד עוסק בקדושת הכוהנים והמקדש וחלק שני עוסק בקדושת כל העם, ופרשת קדושים היא הלב של החלק העוסק בקדושת כלל העם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. הסיומת  החוזרת בפרק יט בספר ויקרא אֲנִי ה' / אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם היא גם אחד ממאפייני כל החלק השני של ספר ויקרא.
הסיומת באה בפרק יט שש עשרה פעמים: שמונה פעמים אֲנִי ה', ושמונה פעמים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
רד"צ הופמן עמד על המבנה המיוחד של הפרק:
בפיסקה ראשונה (פסוקים ב-ד) הסיומת באה שלוש פעמים,
בפיסקה שניה (פסו' ט-יח) חמש פעמים,
ובפיסקה שלישית (פסו' כג לו) שמונה פעמים.
בין פיסקה לפיסקה באו הלכות ללא הסיומת. מבנה זה מזכיר את המבנה של פסוקי ברכת כוהנים (שלוש מילים, חמש מילים, שבע מילים), ומכאן שהוא נעשה בכוונת מכוון.
נראה שדווקא בסיומת החוזרת כל כך הרבה פעמים מצוי סודה של הפרשה והבנת הרעיון של הסיומת תהווה המפתח להבנת הפרשה.

עיון בחלק השני של ספר ויקרא מראה שהסיומות אֲנִי ה' / אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם באות בגוף הפרשיות, ואילו בסיומות של הפרשיות באה סיומת מורחבת. כך לדוגמא בפרק יט בגוף הפרק באים חמש עשרה פעם הסיומות הקצרות  אֲנִי ה' / אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אך בסוף הפרק בא הפסוק אֲנִי  ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

המדרש הסביר את הזכרת יציאת מצרים כנימוק להלכה שנזכרה בפסוק לפני כן מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם  'על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם מצוות מידות, שכל המודה במצוות מידות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מידות כופר ביציאת מצרים (תורת כוהנים). 
אנו רוצים לפרש את הזכרת יציאת מצרים לא בדרכו של המדרש. אנו רוצים להסביר שהסיומת הארוכה הכוללת את יציאת מצרים באה בסוף הפרשה, כי אי אפשר בכל פעם להזכיר את הסיומת הארוכה, ועל כן היא באה רק בסוף הפרשה, אך כל פעם שהסיומת הקצרה נזכרת היא מרמזת לסיומת הארוכה אֲנִי  ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיםִ. הסיומת הארוכה מרמזת לדיבר הראשון אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הקשרים שבין פרשת קדושים לעשרת הדיברות בחלקם ברורים וגלויים, כמו הפסוקים בראש פרשת קדושים שקשורים בגלוי לעשרת הדיברות:

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ           לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים        

וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ...           זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת

אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם...           כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ

הזכרת הדיברות היא כיאסטית (הפוכה), וגם הסדר הפנימי של מצוות כיבוד הורים הפוך מן הסדר בדיברות, וכבר לימדנו תלמידו של הרב קוק ד"ר משה זיידל שסדר הפוך הוא מדרכי סגנון המקרא וההיפוך הוא דווקא הוכחה לקשר בין הכתובים. בחלקים אחרים של הפרק לא תמיד הקשר לדיברות גלוי וברור וכבר עמלו ראשונים ואחרונים למצוא קשר בין כל מצווה ומצוה ואחת מן הדיברות. נדמה לי שלא תמיד צריך לחפש קשר של אחד לאחד, והקשר הוא לדיבר הראשון בלבד. כלומר הסיומות אֲנִי ה' / אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם שבאות לאורך הפרשה מרמזות שעשייה של כל מצווה ומצווה היא ביטוי וקיום לדיבר הראשון. הקשר לעשרת הדיברות אינו מצוי רק בפרשת קדושים אלא מהווה יסוד לכל החלק השני של ספר ויקרא. החלק השני של ספר ויקרא מסתים בברכה וקללה ופסוקי הסיכום של החלק ההלכתי גם כן באים רמזים לעשרת הדיברות:

כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם                         אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ...

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם                                       לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ...

אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרו (כו נה- כו ב)                         שבת

אם כן כלל גדול הוא: החלק השני של ספר ויקרא שורשו בעשרת הדיברות והוא מהווה מעין מדרש הלכה של עשרת הדיברות. דברים אלו מאירים רבים מן הפסוקים בפרשה באור חדש. כך לדוגמא גם בפרק כ באה הסיומת המקוצרת באמצע הפרק, ואילו בסוף הפרק באה הסיומת אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים... וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי (כ כד-כו). בפסוק זה במקום לכתוב אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם נאמר אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים..וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים. פירוש השינוי הוא שהיציאה ממצרים אינה רק יציאה גיאוגרפית, אלא יציאה והבדלה מן העמים, והרי לנו ממש ביאור לעשרת הדיברות.

דברי ר' לוי שפרשיה זו נאמרה בהקהל מפני שעשרת הדיברות כלולים בה משמעם שקדושת כלל ישראל יסודה במעמד הגדול בהר סיני, שם כל העם שמעו את עשרת הדיברות ולפניו נאמר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (שמ' יט ו). עשרת הדיברות נאמרו פנים בפנים לכל העם, וכל העם היה בדרגת משה עליו נאמר פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ (במ' יב ח).

מעמד הר סיני היה מאורע חד פעמי, אך בכל יום יוצאת בת קול מהר סיני ומזכירה לכל אחד מישראל שאף הוא עמד אל מול השכינה, ואף הוא שייך לאתגר הגדול שבא בראש פרשתנו קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. 

שבת שלום!

גרסת הדפסה

שלח לחבר