הרב אביה הכהן

נמצאים אנו בספירת העומר, ובשבת זו קוראים בפרשת אמור את פרשת המועדות שעוסקת בספירת העומר, ודומה שאי אפשר שלא לדון באותה מחלוקת עתיקת יומין בדבר פירוש המילים מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת;

אימתי מתחילים את ספירת העומר, האם ממחרת 'שבת בראשית' ('שבת בראשית' פירושו היום השביעי בשבוע), כפירושם של הצדוקים ושאר הכתות, או  ממחרת יום טוב של חג הפסח כדעת חז"ל.

מחלוקת זו עתיקת יומין ובטור הקצר לא נוכל לדון בכל פרשן ופרשן, ואל יחשב בעיני הקוראים כחטא של גאווה שאדחה דעות גדולים ואציע דרך שונה.
אומר בפשטות: לא יעלה אל הדעת שחז"ל הם פשוטו של מקרא!
המילים מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת  ברורות ופשוטות ושבת היא שבת, ומאימתי שבת היא יום טוב? ואם יביא משהו ראיה מכתובים אחרים ששבת הכוונה ליום טוב, הרי יבואו הפסוק בהמשך הפרשיה - עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת (כג טז) - ויוכיח. בפסוק זה ברור ששבת אינה יום טוב. האם יעלה על הדעת שבתוך פיסקה אחת למילה אחת יהיו שתי משמעויות, ובראש הפיסקה כוונת המילה שבת היא יום טוב, ובסוף הפיסקה כוונת המילה שבת היא שבוע או שבת?!
אין ספק ששבת אינה יום טוב אלא 'שבת בראשית'.  גם בספר דברים שם נאמר שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת (דב' טז ט) הדברים פשוטים, ואם רצה הכתוב לומר שמתחילים לספור שבעה שבועות מחג הפסח, היה על הכתוב לכתוב זאת מפורשות.

לא נאמר בספר דברים שצריך לספור מחג הפסח, ומכאן שהספירה תלויה בעונה החקלאית ולא בתאריך מסוים. הדבר בולט גם בפרשת המועדות בספר ויקרא שם לכל החגים יש תאריך מלבד חג השבועות, וגם בפרשת המועדות בספר במדבר שם לכל חג יש תאריך מלבד חג השבועות עליו נאמר וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם (במ' כח כו).
פירוש המילה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם הוא בזמן ספירת השבועות שלכם, ומובן מאליו שאם לחג ישנו תאריך קבוע, הרי שהספירה היא משחק חסר פשר ומשמעות.
אומנם חשוב להדגיש שגם מה שטענו בחוגי הכתות אינו פשוטו של מקרא. הכתות קשרו את הספירה לתאריך מסויים בסמוך לחג הפסח, ואילו אנו טוענים שעל פי הכתוב בתורה אין כל קשר בין חג השבועות לחג הפסח, ומפשוטי הכתובים בתורה נראה שחג השבועות תלוי בספירה מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה. אומנם תחילת הקציר חלה תמיד בסביבות חג הפסח, אך התאריך המדויק נע ונד משנה לשנה. עיקרו של חג השבועות היה חקלאי וענייני מתן תורה לא נזכרו בתורה כקשורים לחג השבועות, ובהתאם לכך גם התאריך היה נתון למצב החקלאי.

כאן עולה  במלוא עוצמתה שאלת הקשר בין הדרש והפשט, בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב. אפשר שהדרש והפשט ירדו כרוכים מהר סיני, והפשט הוא כוונת הכתוב, ודרשת חכמינו היא מה שראוי לנהוג הלכה למעשה. אך אפשר לתאר את הפער בין הדרש לפשט כפער בין תקופות.

יתכן שההלכה הכתובה בפשוטו של מקרא אכן נהגה בעבר, אלא שצרכי הזמן הביאו את חכמים לדרוש את דרשתם. זו כנראה דעתו של הגר"א על תורה שבעל פה (אדרת אליהו הקדמה לפרשת משפטים), ובאופן שאולי יפתיע זו גם תורתו של הבעל שם טוב, וכלשונו של בעל הדגל מחנה אפרים 'כי התורה נדרשת בכל דור ודור לפי מה שצריך לאותו הדור...' (דגל מחנה אפרים לבראשית ד"ה או יאמר זה ספר, וראה שם שמדובר בענייני הלכה!).

לפיכך נציע שאכן בתקופות קדומות חג השבועות היה חג ללא תאריך קבוע, ולפשוטו של מקרא היה מקום לא רק לעיון בעלמא, אלא כהלכה למעשה.
אין אנו יודעים במדויק את תולדות ההלכה, ואני רוצה להציע הצעה אפשרית להבנת התהליך. לאחר החורבן ועם הגלות הראשונה עמדה היהדות במשבר. את חג הפסח שהוא בעיקרו חג היסטורי ניתן היה לחגוג אותו גם מחוץ לארץ ישראל, וגם את חג הסוכות שיש בו צד היסטורי אפשר היה לחגוג  שלא בארץ ישראל, אך כיצד אפשר לחגוג את חג השבועות בחוץ לארץ, שהרי חג השבועות תלוי בלוח החקלאי ומצוות החג היא מצוות שתי הלחם שניתנת להעשות רק בארץ ישראל?! 
אז, באותו שלב בהיסטוריה עמדו גדולי תורה שבעל פה, ובדומה לתקנות ר' יוחנן בן זכאי לאחר חורבן בית שני, תיקנו שספירת העומר תתחיל תמיד למחרת יום טוב של חג הפסח, וכנראה אז פָשט חג השבועות את אופיו החקלאי והפך ל'חג מתן תורה', וגם שמו השתנה משם שאוצר משמעות חקלאית לשם בו נתכנה החג במשנה 'עצרת', שכנראה פירושו חג ההתכנסות, 'יום הקהל' שבו הזכירו את מתן תורה.

אין אני בטוח שכל הפרטים שהצעתי נכונים, והתהליך בודאי היה ארוך ומורכב, אך נראה שהתמונה שהצגתי אפשרית, והיא יכולה להסביר את הסוגיה בפשטות, ללא פלפולים ארוכים שיוכיחו שפירוש המילה 'שבת' הוא יום טוב. היסוד העקרוני של דברינו כבר נכתב בספר הכוזרי על ידי ר' יהודה הלוי שכתב: 'אחד השופטים...היטיב לפרש כך...כי כוונת המספר הזה אינה כי אם לשים רוח חמישים יום...ומה שהכתוב מזכיר את היום בשבוע אינו אלא למשל...אולם זמן הָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה בידינו ניתן...ואכן זמן זה ניקבע ביום השני של פסח...(כוזרי מאמר ג סימן מא), ר' יהודה הלוי טען שאחד מן 'השופטים הטובים בעיני האלוה' קבע זאת, ומשמע שלפני כן נהגה הלכה אחרת. 
הגר"א אומר על תורה שבעל פה 'אבל הלכה עוקרת את המקרא...והן מגדולת תורה שבעל פה...'. גדולת חכמי תורה שבעל פה שעמדו לישראל בכל דור ודור שהעמידו וקיימו את התורה, ומסרו אותה ואיפשרו את חיי התורה בעם ישראל.

ואולי כאן מצוי עומק העניין שדווקא חג השבועות שחכמי תורה שבעל פה הם שקבעו את זמנו, הוא חג מתן תורה, כי התורה ניתנת בכל דור ודור ובכל יום יוצאת בת קול מהר סיני, ותפקידם של חכמי הדור הוא להקשיב לבת הקול מה היא אומרת באותו היום ובאותו הדור.

שבת שלום.

גרסת הדפסה

שלח לחבר