הרב אביה הכהן

ישבתי ולמדתי את סוגיית הגמרא עם החברותא בפינת בית המדרש. בית המדרש היה מלא למחצה ובקדמת בית המדרש ישב ראש הישיבה רבנו משה מוקף בגדולי תלמידיו ומעריציו, ודן עימהם בסוגיות שונות.
אז לפתע היה רעש גדול, אל בית המדרש נכנסה חבורת אנשים גדולה. מתוך החבורה עלה על הבמה קורח בן יצהר הידוע. הוא נעמד אל מול משה ואמר: 'משה רבנו, מדוע רק משפחת אהרון יהיו כוהנים?'  פניו הביעו זחיחות דעת, ודמותו הרתיעה אותי. משה ענה לעומתו: 'כך ציווה ה''.  קורח לא הרפה: 'האם אתה מוכן להסביר את ההיגיון?'  רבנו משה חזר: 'כך ציווה ה''. אבל 'למה' צעק קורח ובזווית פיו היה צחוק מרגיז.
משה שתק וקורח התחיל בנאום ארוך על שוויון כל בני האדם, ועל כך שבכל אדם יש קדושה, ואין אדם שמעל אדם ואין שלטון של משפחה על משפחה, וכל מי שרוצה ליטול את השם יבוא וייטול. הייתה לי תחושה רעה. הדברים היו מאוד הגיוניים ויפים, אבל הדמות הרתיעה אותי. אז התחילו כמה מחסידיו של קורח לקרא קריאות גנאי כנגד שלטון היחיד של רבנו משה.
רבנו שהיה ידוע בשלוות רוחו לפתע הגביה את קולו וצעק: 'אם אני צודק תפתח הארץ ותבלע אותך ואת כל אנשיך!' קורח המשיך: 'תסביר בהגיון, למה אין שוויון'.

הרצפה החלה לרעוד, ובמרכז בית המדרש נפער בור ענק. קורח ניסה לאחוז בקרשי הבימה, וצעק: 'כך לא מוכיחים!' בימת העץ התמוטטה, וקורח צעק: 'לא בשמים היא, תסביר את דבריך!'  אנשים עמדו סביב הבור הפעור השתחוו וצעקו: 'משה אמת ותורתו אמת, משה אמת ותורתו אמת'.

עמדתי בצד ובליבי נשאר בור אפל. למה הוא לא צודק? בבית המדרש המשיכו כאילו כלום לא קרה, ואני גם כן ניסיתי להמשיך בסוגייה הנלמדת בבית המדרש, אך ליבי היה רע עלי, והלכתי אל ארון הספרים.
פתחתי ספרים וסגרתי, ולפתע ראיתי את ספרו של ר' אורי מסטרליק שכותב:  'מחלוקת קורח ועדתו היא כמחלוקת שמאי והלל', אך מיהו שמאי ומיהו הלל? האם גם הוא חש כמוני שיש משהו בדברי קורח? עברתי אל ספרי ר' צדוק הכהן וראיתי שהוא דורש בשבח תורתו של קורח, שהתגלתה בעולם, עוד לפני שהעולם היה מסוגל לקבל את האור הגדול. ליבי צעק: אז למה בתורה בבית המדרש פשוט קברו את כל מי שלא מסכים באדמה? ולפתע עבר ר' בונים מפשיסחה שאמר לאחד מתלמידיו: ההייליקער זיידא קורח... [הסבא קדישא קורח] לא שמעתי יותר את דבריו ופתחתי חומש והתחלתי להרהר....

*      *      *      *

שלושה פרקים בפרשת קורח: טז ויז מספרים על המרד ופרק יח דן בהלכות כוהנים ומתנות כהונה. שאלת השילוב של ההלכה והסיפורים בספר במדבר היא שאלה גדולה, ותמיד יש לשאול מה הקשר בין פרקי ההלכה בספר במדבר לסיפורים שלפניהם ושלאחריהם, אך הפעם התשובה פשוטה:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם.  זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים...כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה' לְךָ נְתַתִּים.  בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַה'... כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ...וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל...

 וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר... וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר...  כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן... (יח ח-כו).

הלכות אלו עוסקות במתנות הקודש הניתנים לכוהנים וללויים. במדרשים באו תיאורים הטוענים שקורח חלק על מתנות הכהונה, ונראה שאכן, אם קורח היה מנצח בויכוח,  מתנות הכהונה לא היו ניתנים לכוהן אלא לכל אדם, שהרי הקודש ניתן לקדוש, והשאלה היא מי קדוש; האם רק הכהן או כל אדם?   הלכות אלו הם בבחינת פסק הלכה ממתיבתא דרקיעא שהלכה כמשה, ולא כקורח, והקדושים הם בני אהרון והם זכאים למתנות הקודש. והנה למרבית הפלא בספר דברים נפסק להלכה כקורח והמעשר ניתן לכל אדם:

 עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה.  וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר... (דב' יד כב-כג).

פסוקים אלו סותרים את הנאמר בספרי ויקרא ובמדבר שהמעשר ניתן ללוויים ולכהנים. חז"ל פירשו שמדובר בפסוקים אלו על מעשר שני, אך במבט פשוט לא נאמר כאן אלא שכל אחד אוכל את המעשר!

גם לגבי הבכור ישנה סתירה בין ספר דברים לספרי ויקרא ובמדבר. בפסוקים שהבאנו מפרק יח בספר במדבר אין כל ספק שהבכור ניתן לכוהנים. והנה בספר דברים נאמר:

 כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אַתָּה וּבֵיתֶךָ.

כאן מפורש שכל אדם אוכל את הבכור. רש"י על מנת לתרץ את הסתירה מפרש על פסוק כ:

לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּו - לכוהן הוא אומר.

ושוב, פירוש רש"י אינו פשוטו של מקרא שהרי אין סיבה להניח מעבר מן הדיבור אל כל אדם מישראל בפסוק יט - כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ, אל הפסוק הבא -   לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּו. הכלל העולה מספר דברים הוא חד וברור: כל אדם קדוש לה', ועל כן כל אדם מקבל את מתנות הכהונה. הרבה הוכחות יש לכך שזו שיטתו של ספר דברים ולא נביא כאן אלא עוד הוכחה אחת. בספר יחזקאל בפרקי ההלכה שבו באה הלכה זרה ומוזרה:

כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים (יחו' מד לא).

מה פשרו של פסוק זה, האם רק לכוהנים אסור לאכול נבלה? והנה מצאנו מקור ברור בתורה לשיטתו של יחזקאל. על פי ספר ויקרא לא נאסרה אכילת נבלה אלא לכוהנים. בפרק על מאכלות טמאים נאמר:

וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.  וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל (וי' יא לט מא).

נאמר שנבלה מטמאת אך שרץ לא יאכל, ומשמע שאין איסור לאכול נבלה! בניגוד לכך יש בספר ויקרא איסור מפורש על כוהנים לאכול נבלה:

 דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו...  אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם... נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ... (וי' כב ב ח).

בספר דברים ישנו איסור מפורש על כל ישראל לאכול נבלה:

לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ (דב' יד כא).

בספרי ויקרא ובמדבר בה מודגשת קדושת הכוהנים, איסור נבלה אינו אלא לכוהנים, ואילו בספר דברים בו מדגשת קדושת כל העם, איסור נבלה הוא לכלל העם.

עתה מסתבר, שגם אם קורח נבלע באדמה, הרי שיטתו חיה וקיימת בספר דברים שמשה רבינו כתבו. ויתרה מכך. מרד קורח נזכר פעם אחת בספר דברים:

וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל   (דב' יא ו).

מדוע משה מספר על המרד ואינו מזכיר את מנהיג המרד קורח? מסתבר שמשה רומז שהתמונה מאוד מאוד מורכבת וגם דמותו של קורח היא דמות מורכבת שאור גדול וחשיכה גדולה מעורבים בה. הרבה הרבה יש לומר על פרשת קורח וניסינו להסביר רק מעט מזעיר על קורח ועל דמותו, אך מה שכתבתי בשבת זו הוא כברזל, שקשה לערער עליו, ולא עלינו המלאכה לגמור ולהסביר את הכל, אך די במה שראינו כדי לומר בפה מלא, שהתורה איננה שוללת באופן גורף את שיטת קורח, ובלא מרד ובלא מעל  באלוהי ישראל יש להעלות את הניצוצות הטמונים בשיטת קורח.

עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר  וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ בעולם הזה וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: עליהם אמר הכתוב ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.  

.

גרסת הדפסה

שלח לחבר