הרב אביה הכהן

בלעם: נביא עבד ה', או רשע וצבוע?

נחלקו פרשנים: יש אומרים שבלעם הנביא הגוי אינו אלא רשע וצבוע שכל רצונו לקלל, אך ה' דיבר טוב על ישראל ומנעו מלעשות זממו, וכנגדם אחרים אומרים: בלעם הוא דוגמא מופתית לנביא מחסידי אומות העולם שהצהיר את ההצהרה הגדולה לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.
לכאורה בגלוי נראה כדעת המסנגרים על דמותו של בלעם, ובכל אופן נראה לי לדון את בלעם לגנאי. הקריאה שנציע תראה בתחילתה כמנותקת מן הכתובים, אך בהמשך הפרשה היא תתגלה כנטועה ומבוססת.

בפעם הראשונה כשבאו שליחי בלק מסופר:   

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם (כב ה ט).

האם ידע בלעם על הקשר שבין ישראל לאלוהיו? ואם ידע מדוע אמר לשרי בלק להישאר בביתו, והרי אין כל סיכוי שה' יורה לקלל את ישראל?! נראה שבלעם ידע היטב והכיר את מסכת הקשרים העמוקה שבין ישראל לאלוהיו, אך במקום לומר את האמת החד משמעית שאין סיכוי לקלל, הוא מנסה 'להסתדר'. בלעם שרואה את הכסף והזהב שהוא יקבל מנסה ל'הסתדר' בכל מחיר.  

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ (כב ט).

שאלת ה' אל בלעם מזכירה את שאלתו של א לוהים לאדם הראשון:

וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה?

הקב"ה ידע היכן האדם ומה עשה, אך פותח עמו בדברים, וכך בסיפורנו הקב"ה פותח עם בלעם בדברים.
בלעם עונה כביכול בתמימות והוא מספר על העם שיצא ממצרים שמלך מואב מבקש לקללו, אך תשובת ה' היא חד משמעית: 

לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא (כב יב).

בפעם השנייה כששרי בלק באו אל בלעם, עונה להם בלעם לכאורה בשפת אמונה:

וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה (כב יח).

אך בלעם ממשיך:

וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי (כב יט).

בלעם משלה את כולם; הוא משלה את שליחי בלק, והוא משלה גם את עצמו, ובליבו הוא אומר: אולי איך שהוא נסתדר ונרוויח את האוצר האדיר.

כלל יסוד של כל התנ"ך כולו: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.
הנביא המקראי אינו מריונטה אלוהית הכפוף לאלוהיו, שבעת שליחותו הוא מאבד את אישיותו אל מול האור האלוהי הזוהר. הנביא הוא אדם עם אישיות שלא מרכין את ראשו. נביאי התנ"ך התווכחו עם הקב"ה,  לעיתים סרבו לשליחות, ולעיתים מרו בפיהם אך הלכו בשליחות, ולעיתים גם לא התווכחו.
כשיונה ברח משליחותו לא יצאה אש משמים ושרפתו, אלא הקב"ה זימן לו אוניה ובעת בריחתו שוחח הקב"ה עמו בדרך הסערה, וכל הספר מוקדש לאותו דו שיח אלם שבין יונה ואלוהיו. ניגודו של הנביא והנבואה הישראלית היא נבואת הנביא הגוי בלעם. בלעם הוא נביא להשכיר, שאינו מתווכח אלא מנסה להסתדר.

הקב"ה ראה שבלעם רצה ללכת והוא נתן לו ללכת בדרכו שלו:

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה (כב כ).

לו בלעם היה כנביאי התנ"ך הרי שלאחר הנבואה השנייה בה הובהר לו שהליכתו היא ללא תועלת, הוא היה מסרב לילך ועומד כ'גבר' על עמדתו, אך שוב בלעם מנסה להסתדר. הליכתו היא הליכה של הבל ושטות שאפילו בהמה מבינה שדרך זו חסומה והיא ללא מוצא, אך את מה שהבהמה רואה, בלעם אינו רואה, והוא מנסה ללכת באותה הדרך.
הכסף והמתנות מסמאות את עיניו כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים.

הפרשה יוצרת הנגדה בין אברהם ובלעם. התיאור של בלעם מזכיר את אברהם:

על בלעם נאמר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר (כב ו), ועל אברהם נאמר וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בר יב ג).

תיאור ההליכה עם שליחי בלק מזכיר את ההליכה של אברהם לעקדה:

וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב... וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ (כב כא כב).

אברהם זכה לילד בגיל מופלג ועתה בהליכתו לעקדה הוא הולך לאבד את הילד. האם אפשר ושוב אתרחיש ניסא ובגיל מופלג כל כך שוב תלד שרה?
אברהם באהבתו את ה' הלך לקראת איבוד היקר לו מכל, ואלו בלעם הלך על מנת לקבל פרס, אך את אשר רצה והתאווה לו הוא לא יקבל.

המילה המנחה של סיפור העקדה היא 'ראה':

 וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק... וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה... כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה... וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל...  וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה.

שמא תאמר שנסתמאו עיניו של אברהם באהבתו את ה' והוא נכנס לאקסטזה חסרת דעת; על כן בא הכתוב ומדגיש שאברהם הלך בהכרה מלאה וראה את דרכו בבהירות, ואילו בלעם הוא ניגודו של אברהם.
כל הליכתו של בלעם הייתה על מנת לקבל כסף וזהב, אך נסתמאו עיניו והוא לא ראה את דרכו.

הסיפור על בלעם לא רק ללמד על בלעם יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. בלעם הוא מראה ניגודית לנבואה ולנביא הישראלי שאינו נביא להשכיר אצל מלך או אדם עשיר, ואפילו אינו עובד אצל אלוהיו כדרך שמשרתי המלך עובדים את אדוניהם. הנביא עומד אל מול אלוהיו, והנבואה חובקת את נפשו, אך הוא אינו משרת נבער מדעת, אלא הוא ואישיותו עומדים אל מול אלוהיו.

שבת שלום

גרסת הדפסה

שלח לחבר